תובנה על סוטרה 1.22 : "דואליות או אחדות טהורה?"

סוטרה 1.22 "עם זאת שוב , ניתן להבחין בין התלהבות, אנרגיה ומאמץ מתונים, בינוניים וכבירים, אף שיוגה (שהיא הכרה ספונטנית באחדות) ומאמץ (שמרמז על דואליות) הם מונחים מנוגדים. "( עמ' 69  ואילך ב"סוטרות היוגה של פטנג׳לי", סוואמי ונקטסאננדה, הוצאת מודן).

דואליות או אחדות טהורה?

הזדהות עם השכל, הרגש והמחשבה (דואליות) או הזדהות עם המודעות הערה (אחדות טהורה)?

מחשבות על הטוב והרע או מודעות עכשווית טהורה?

פעולה אוטומטית או פעולה מבחירה?

מאמץ להשגת מטרה או נחיצות להזדהות עם התודעה המודעת לעצמה?

האני המדומה, האגו או העצמי הטהור המודע, החלק האלוהי, ההוויה הפשוטה ?

כעת נגלים השלושה. אני (האובייקט), אתה (הסובייקט) והעצמי הטהור המודע (התודעה המודעת לעצמה).

ניתן לבחור להזדהות עם התודעה המודעת לעצמה, המנצחת על התזמורת כולה. החלק המודע שתמיד נותר שקט גם בלב הסערה.

אם יש כעס בגוף, התודעה המודעת לעצמה מודיעה, יש כעס.

אם ישנה תשוקה, התודעה המודעת לעצמה, מודיעה קיימת תשוקה.

אם עצב נוכח – התודעה המודעת לעצמה מעדכנת, העצב כאן.

אם הפחד מגיע לביקור , התודעה המודעת לעצמה יודעת הפחד הגיע.

התודעה המודעת לעצמה מחוץ למחשבה ולרגש שוכנת. היא לא מתבלבלת מהרגשות. היא גם אינה מנסה להתכחש לרגשות, להדחיק אותן או מהן להימנע.

היא זוכרת היטב שהיא המנצחת, הקבועה, המנהלת המחליטה, השולטת, המלכה, החסינה מביקורת ואשמה. זו שאינה זקוקה לאישור מהסביבה, חסרת הפחד, מלאת הקסם והחוכמה, שאינה מוטרדת כלל. נותרת כעדה הצופה על כל התזמורת כולה, מנצחת עליה בכוחה הרך של המודעות הערה, האחדות השלמה, האהבה האינסופית הטהורה.

כתבה: רויטל ברילנשטיין