"המיינד ואני – העד" תובנה על סוטרה 1.32

""המיינד" ואני – העד" תובנה על סוטרה 1.32

"כדי להתגבר על הפרעות שכליות חייב האדם לדבוק בהתמדה בשיטה אחת של אימון . בעוד שכל שיטה תעזור לאדם להתגבר על הפרעות, הרי החלפה תכופה של השיטות שאימץ לעצמו האדם באימונו תגביר את ההפרעות". לפי דברי ההסבר לסוטרה: " יש כאן הזדמנות פז לחקור : "מהו זה שמוסח ומדוע החוויה החדשה מפתה אותי?" התצפית הזאת, הגילוי של הנזק כאן ועכשיו נקרא אקטטוה אביהיאסה – הקדשה מוחלטת של תשומת הלב לדבר אחד  – גורם אחד". (סוטרה 1.32 עמ' 89 ב"סוטרות היוגה של פטנג׳לי", סוואמי ונקטסאננדה, הוצאת מודן).

ה"מיינד" ואני – העד

המיינד ואני – העד, יחדיו חיים.

המיינד ואני – העד, חברים כה טובים.

המיינד מציע כל העת מחשבות, יוזם אינספור פעולות נפלאות ואני – העד.   

אני – העד, כל רגע עליו באהבה מתבונן, לא מאפשר לו לרגע קט מעיני להיעלם.

המיינד ואני – העד, יחדיו כל רגע מעבירים.

המיינד מעלה זיכרונות על העבר ומפתח ציפיות לעתיד. ואני – העד, קיים רק בזמן ההווה, מקשיב ומכיל בדממה דקה, את כל מה שהמיינד אומר או רוצה. 

המיינד מפרש, מרגיש, לעיתים מתלונן ולפעמים מבקר ואני – העד, נטול כל דעה, את הכל רק רואה, בשתיקה, בדממה. במודעותי הטהורה, אני מאפשר לו לחקור את עצמו, אולי שוב הוא טעה?   

לעיתים המיינד מתעקש וממשיך לחשוב את אותה המחשבה ואני – העד, רק מתבונן עליו בטוטאליות, בערנות עצומה.

המיינד ואני העד, יחד לנצח נהיה.

לא משנה לי מה הוא חושב, מרגיש או עושה. אני – העד, צופה עליו כל העת.

בעיניים טובות על המיינד אני מתבונן, בראיה טהורה מלאת חמלה ואהבה, שאין כל שיפוט בצידה.     

התרגול: תרגול מודעות ערה נטולת שיפוטיות למציאות ול"מיינד" (למחשבות ולרגשות), מנקודת מבטו של העד, בכל שעות היום. ניתן לתרגל שאיפה עמוקה מהאף, נשיפה ארוכה ולצפות במחשבות וברגשות. אט אט המודעות הערה נטולת השיפוטיות של העד תהיה מעל המיינד. מחשבות הסרק יפלו מעצמן, והיא תשמש כעוגן יציב ושלו, שימנע הפרעות שכליות.   

כתבה : רויטל ברילנשטיין