"אני היא הנשימה" – תובנה על סוטרה 1.19

"אני היא הנשימה" תובנה על סוטרה 1.19

"כאשר רשמים כאלה נשארים , משמר האדם את האפשרות ואת הסיבה ללידה מחדש, אפילו לאחר ששוחרר מגופו הנוכחי ולאחר שהתחבר עם טבעו הוא או עם הטבע הקוסמי. שכן רשמים או זכרונות אלה מזינים ומנציחים את המודעות לקיום האישי ההמשכי". לפי הפרשנות לסוטרה:"אין לנו ברירה אלא להמשיך להתאמן…רק כאשר הצביעה הוסרה והתודעה נשטפה לגמרי מן המושגים שהחדרנו לתוכה, כולל המושג "אני" והמחשבה, "זוהי ההכרה שלי , התודעה שלי" , רק אז שחרור."  (סוטרה 1.19 עמ' 66  ואילך ב"סוטרות היוגה של פטנג׳לי", סוואמי ונקטסאננדה, הוצאת מודן).

"אני היא הנשימה"

אני היא הנשימה,

השאיפה והנשיפה,

אני העוגן –  כאשר זוכרים לתרגל, להתאמן, להתרכז בי, להזדהות איתי, בכל רגעי היום החולפים.

אני העוגן – אם בי מאמינים.

ביכולתי להשקיט את תנודות התודעה.

בי טמון הכוח לכוון את החשיבה כולה לטובה העליונה.

אצלי מצוי המפתח לשחרור ולהארה .   

 

אני היא הנשימה,

התודעה המודעת לעצמה,

המודעות העכשווית הטהורה.

המציאות, היקום, הבריאה.

החיבור לנשמה, לחלק האלוהי, הגבוה שבי. 

 

אני היא הנשימה,

השאיפה העמוקה, הנשיפה הארוכה.

אני הצופה, העדה. המשקפת, ההתבוננות, השמיעה והראיה,

אני הרווח שבין מחשבה למחשבה.

אינני מסווגת אנשים ואירועים כטובים או רעים כי אני באי ידיעה, הכל קורה לטובתי העליונה.

אין לי כל דעה ועל כן אני מלאה בחמלה.

אני הסקרנות, אני הלמידה.     

החיבור לחוכמה האינסופית, ליצירתיות, להגשמה.  

אני היא הנשימה,

החיבור לכוח החיים האחד, הבלתי נפרד,

השירות הבלתי אנוכי, העשייה ללא העושה,

אני היא הנשימה,

האהבה ללא תנאים,

האהבה בפעולה.

כתבה: רויטל ברילנשטיין